
סיפור
האם
היא ילדה אותו לאחר השואה, ובעצם לא הייתה חשיבות בעיניה מי האב (בעלה). גם האב כמו האם, היה ניצול שואה שאיבד בה את כל משפחתו, ומצא את עצמו לאחר השחרור ממחנה הריכוז בודד וגלמוד, באותה הארץ בה צמחה החיה הנוראה. והבן נולד שם, בשנת 1947, בן יחיד להוריו. המשפחה עלתה ארצה מתוך רצון עז לפתוח דף בחייהם. דף זה לא נפתח. הילד בניגוד לרצון הוריו, לא אבה ללמוד. סיים שמונה שנות לימוד-חובה, ופנה ללמוד מקצוע. צעיר מדי היה מלהבין את פשר היחסים המורכבים בין הוריו. אהבה לא שררה ביניהם. להפך, ועם השנים נפערה ביניהם תהום עמוקה. תהום שלא ניתן לגשר על פניה.
האם פיתחה אהבה-עיוורת לבנה. אהבה חונקת, שגבלה באי-יציבות נפשית. והילד שלא החזיר לה אהבה, נקשר דווקא לאביו, שהיה איש צנוע ושקט, דאג לכל צרכי המשפחה, ואהב את הילד בדרכו הוא. אישה מכובדת הייתה האם בישוב בו התגוררו, ומאחר ולא נאלצה לעזור לפרנסת המשפחה, התפנתה ליטול חלק בעבודות התנדבות שסיפקו האירגונים הוולונטריים למיניהם. באי עבודתה הביאו לה כבוד והערצה שחיפתה בצורה מושלמת על אופייה האמיתי.
המשבר פרץ כאשר הבן, אשר גדל בינתיים, שירת בצה"ל ורכש מקצוע, החליט להינשא. העובדה שהכלה הייתה מיוצאי "עדות-המזרח" ספקה לאם אמתלה להתנהג בצורה חולנית. היא פיתחה כלפי כלתה שנאה נוראה שלא ידעה גבולות. גם לאחר שנולדו הנכדים לא שכחה שנאתה, נהפוך הוא. עם כל לידה חדשה, היה נדמה לאם שבנה הולך ומתרחק ממנה ומאהבתה. הרגשה נוראה זו העבירה אותה מדעתה. לאחר פטירתו של האב, הגיעו הדברים לידי-כך, שהחל ריב בינו לאימו על ירושתו של האב (נכון לאומר שהאם רבה). הדברים הגיעו לאבסורד. במקום לדאוג לרווחתו של הבן ומשפחתו, תבעה לעצמה את הירושה. אין מנוס לפרש זאת כטירוף מוחלט!!הרי מדובר בבנה היחיד, השריד היחיד, שאהבה אותו ללא מיצרים. למי תשאיר את רכוש לאחר "לכתה"? מדוע לשנוא ולהתייסר? מדוע ועל מה?
אין תשובה.
יש להניח שהתופעה רווחת באלפי -משפחות, שבני הזוג נישאו לאחר המלחמה הנוראה, כאשר משפחתם הראשונה נספתה כולה בשואה. אפשר גם להניח שהאם שגייסה את שנאתה בזמן השואה אל שאחראים עליה, העבירה אותה לאחר המלחמה לאפיקים שגזלו ממנה, לדעתה, את בנה. שנאתה גרמה לאובדן אמונתה בבנה, יחידה, תרעיל את כל מי שנמצא בקרבתו. אולי תשמש כאותו נשק שמשתמש הנדל בעת סכנה, הוא מתאבד. אומנם, אצלה ההתאבדות איננה פזית, אך היחס שפיתחה לבנה ולכלתה מביא אותה לאיבוד הנפש והנשמה.