פרק ב: גילאים 4-10 חלק שלישי
בעל המאה ובעל הדעה.
בילדותי, לא מאד סבלתי מתופעות אנטישמיות מהסיבה הפשוטה, שהרחוב והשכונה כולה היו מאוכלסים במשפחות יהודיות, והחברים שלי היו בין היתר סטרול (ישראל) ווטרו, בנו (בנימין) אקרמן ז"ל, האחים פרוים-אפרים וליקה-אריה קוז'וקרו, איזו-קינזו (הסיני, כינויו) ועד חברים יותר או פחות חשובים. לא אקפח את הילדות – אדלה, פרידה, אחותה מריקה והדודנים בלימוצה ואהרון ז"ל. את כולנו הנהיג בצורה מופלאה נער שהיה במקצת מבוגר מאיתנו, טיטל שמו. הנער היה מנהיג מלידה, בנוסף לכושרו לספר ספורים נפלאים, ולארגן לנו משחקי חברה, לבנות איתנו אוהלים מקני-תירס, ולשחק איתנו משחקי לילה.
סיפור: בעל המאה ובעל הדעה.
זה לא היה סוד, שאבא של סטרול ווטרו היה איש אמיד והתפרנס באופן עצמאי ממסחר ( היו גם אחרים אך הכנסתם הייתה פחותה). מה עוד, שסטרול היה בן-יחיד להוריו ופונק בצורה יוצאת דופן, וברור היה שהכדורגל הראשון ברחוב היה שלו. יום אחד החבורה כולל סטרול והכדור החדש, התחלקנו לשתי קבוצות שכללה את אדלה שאהבה לשחק כדורגל. הלכנו מאחורי ביתה לחצר המרוצפת, והתחלנו לשחק. רוצה אלוהים, שהקבוצה של סטרול שהתחרתה בקבוצה שלי, סופגת שער, ואנחנו מובילים. המשחק נמשך, החשיכה החלה לרדת, ולכן הצעתי לסטרול שנפסיק את המשחק כי בקושי רואים את הכדור. אך הוא איים עלינו, שיפסיק לשתף אותנו בכדורגל שלו. בלית ברירה המשכנו לשחק, ואני החלטתי לעמוד בשער במקום השוער. ואז עלה לי רעיון: ראיתי את האבנים שציינו את רוחב השער והחלטתי לעמוד מאחוריהם, מאחורי השער. סטרול התקדם עם הכדור בעט לתוך השער ואני תוך כדי זינוק מרהיב, תופס את הכדור וממשיך את המשחק. סטרול הבחין שהיה "גול", אך אני טענתי לעומתו שהוא לא ראה טוב בשל החשיכה. נתתי לו "להנות מהספק" וכך הסתיים המשחק: התוצאה השביעה את רצונו של סטרול, ואנחנו הרווחנו עוד כמה משחקים עם כדורגל אמיתי. "בעל המאה הוא בעל הדעה".
סטרול היה, לא רק בעל-הכדורגל הראשון בשכונה, אלא גם בעל הפריסקופ-צעצוע היחיד בשכונה, ותמיד ניצח במשחק "שוטרים וגנבים", כי הוא זיהה בעזרת הפריסקופ את "אויביו" לפני שזיהו אותו. לאמיתו של דבר, סטרול, שהיה מבוגר ממני בשנה היה ילד טוב וחבר טוב. אבל, ילד זה ילד. אביו קנה לו גם "אקדח-קפצונים", צעצוע שהיה טעון נפצים, ובעת שנורו פרץ גם מהאקדח רשף-אש. יום אחד, שחקנו ב"שוטרים וגנבים" כשהוא מוביל את השוטרים ואני את הגנבים שמסתתרים. כל זאת בחצר בית של שכן שלנו ובו אסם גדול, שמאחורי דלתו הפתוחה אני מסתתר. סטרול נכנס למחסן, מבחין בי בין החריץ של צירי-הדלת, יורה בי בפנים מתווך אפס. רשף האש חרך לי את הלחי הימנית, וכמובן שפרצתי בזעקות-כאב, שהזעיקו את אמי ושכנים נוספים. טופלתי במרפאת העיירה, ותוך כדי טיפול מסר לנו הרופא שאני בר-מזל, שכן, הירי החטיא במעט את עיני הימנית. נותרתי מספר שבועות עם צלקת של כוויה על הלחי, שהתרפאה לאט-לאט. כעסתי מאוד על סטרול. סירבתי לדבר אתו תקופת-מה, אך כמובן שהשלמנו בתווכם של חברינו המשותפים. הריב בין האימהות, אבל, נמשך כמובן יותר זמן.