ההתרגשות רבה בבית משפחת חכמו בדורוחוי. מחכים למחזר של הבת ברכה, ינקו שמו, שמגיע כדי לבקש את ידה. סלון-הבית היה מלא בבני המשפחה וכיבוד כיד המלך הוכן על השולחן. האווירה הייתה חגיגית. מגיע הבחור ובידו מתנה – בקבוק בושם  מהיקרים באותה תקופה. "אמה-מה", שכחו לשאול את פיה של הנערה, וכאשר הבחור פונה אליה ומבקש את ידה, היא מסרבת בתוקף להצעתו, לתדהמת המשפחה, ולמרות הפצרותיהם של הוריה היא עומדת בתוקף בסירובה.

"למה?" שואל האב ההמום.

"כי אני אוהבת את מרקו – השוטר ואיתו אני רוצה להתחתן !".

בעקבות הצהרתה קמה מהומה רבה. ינקו, מאדים מכעס ומעלבון, מוציא את בקבוק  הבושם מנפץ אותו על רצפת-העץ של הסלון, ועוזב את הבית. בניגוד לנהוג בימים ההם, כיבד סבא שמואל את רצון בתו, וכעבור תקופה קצרה נשא אבא את אימא  לאישה, כשריח הבושם מלווה את אווירת השמחה של טקס הנישואין. אבא התחבב על בני המשפחה, וביחוד על-ידי אחיותיה של אמא.

שוו בנפשכם מה היה קורה אילו אימי ז"ל הייתה מקבלת את הצעת הנשואים של המחזר שלה. באותה מידה אפשר לחשוב מה היה קורה אילו סבא-רבא שלי  לא היה מגיע לאתו "חאן"(פונדק דרכים, ולא נתקל באותה ילדה יפיפייה, וחוטף אותה לעיירתו.  בכלל, אני מניח שקיימת פילוסופיה שלמה לגבי המקריות של לידתו של אדם, ולא כדאי להעמיק בכך "לא לשם זה התכנסנו".